<h1>ראב"ן שו"ת סימן מ"ט</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
דעתי נוטה שמחזקינן דם בכנתא, ואם נתבשלה או היתכה בלא מליחה אסורה כדין בשר, שלא הוציאו חכמים מדין חזקת דם אלא הדורא של כנתא הם הבני מעיים השמינים השוכבים על הכנתא הדורין ומסובבין וגם הכל קרוין בני מעים הם הדקין וגם הכרכשא שהוא סוף המעים ולא מהדרת עמהם, אבל כנתא עצמה לא הוציאו מחזקת דם. וכן אם נמלחה ולא הודחה אחר המליחה (וחותכה) [והיתכה] לחה או נתבשלה (אוסרה) [אסורה] כדין בשר שלא הודחה אחר המליחה, ולא יצא מידי דם אלא במדיח ומולח ומדיח לפי שדם האבר נבלע במלח שעל האבר שנמלח בו, ומה שלא נבלע במלח ויצא לו אין נדבק בבשר מבחוץ דדם מישרג שריג, הילכך בעי הדחה להדיח המלח והדם שבו שעל האבר, והוא הדין לכנתא לחה. אבל נתייבשה הכנתא דזב מינה כל ליחלוחית שבה ונימח כל המלח שהיה עליה או אפילו לא נימח כל המלח, הרי יבש כל הדם שהיה בתוך המלח ויצא ממנה ואין בהן דם, ואם (חותך) [הותך] בדיעבד בלא הדחה או נתבשל אין כאן דם. והוא הדין לבשר יבש, אבל לכתחילה לא דגזרינן יבש משום לח.
